831. תאונה קשה 1

בעיר שררה אווירה מתוחה. לא נשמעו שם קולות שמחה ושירה. כולם היו בפחד.

אומנת: "אני מקווה שהמלחמה האיומה תסתיים בקרוב".

אישה: "האם דוד המלך יביס את האויב?"

מחומת העיר אפשר היה להבחין בשליח שבא מחזית הקרב. נראה היה כי בשורתו אינה בשורת שלום.

שליח: "האויב פרץ את קו החזית של צבא ישראל. שאול המלך ובנו יונתן מתו. נוסו! הצילו את עצמכם!"

כל תושבי העיר נכנסו לבהלה וברחו מן העיר.

איזה יום נורא! במיוחד עבור מפיבושת. הוא היה רק בן חמש, אבל הבין הכול. הוא הבין שאביו, יונתן, נהרג.

אביו כבר לא יחזור הביתה ולא יחזיק אותו בידיו. הוא לא ייתן לו לירות בחץ וקשת שלו ולא יספר לו סיפורים. מפיבושת בכה.

האומנת לקחה על עצמה לדאוג לו מעכשיו והלאה.

אומנת: "בוא, מפיבושת, עלינו לעזוב מייד. אנחנו לא יכולים לבזבז את הזמן".

כשהיו במנוסה מפיבושת נפגע.

מפיבושת: "אי, אי! הרגל שלי!"

מפיבושת היה עצוב בגלל שלא יכול היה להמשיך ללכת. הפציעה הזאת גרמה לו להיות פיסח על שתי הרגליים. היה זה היום העצוב בחייו. תחילה אביו נהרג, אחר כך היה עליו לברוח ולעזוב לתמיד את ביתו, אז הגיעה הפציעה.

מפיבושת ואיתו מספר פליטים הגיעו אל מקום הנקרא לוֹ דְבָר ונשארו שם. חייו כבר לא היו חיים של בן מלך, והוא התבייש בנכותו.

האם גם אתם מתביישים לפעמים? אולי אתם לא התלמידים המצטיינים בכיתתכם? אולי אתם לא כל כך טובים בספורט? יכול להיות שבגלל דברים כאלה אתם מרגישים שאתם פחות טובים מאחרים ושאוהבים אתכם פחות?

האם אתם יכולים להזדהות עם מפיבושת? עם תחושות כאלה הוא חי שנים רבות בלוֹ דְבָר.

פעם דוד המלך היה חברו הטוב של אביו. יום אחד המלך דוד התהלך בארמונו מהורהר.

דוד: "צִיבָא, עבדי, האם נותר מישהו בחיים לבית שאול?"

ציבא: "כן, בנו של יונתן, מפיבושת, נכה הרגליים".

דוד: "איפה הוא?"

ציבא: "הוא גר בלוֹ דְבָר".

מה חשב דוד לעשות למפיבושת? תוכלו לשמוע בפרק הבא.

דמויות: קריינית, אומנת, אישה, שליח, מפיבושת, דוד, ציבא

© כל הזכויות שמורות ל - ynamreG FEC