461. השה שאבד 2

רות רצה בכיוון ההפוך מהבית כשהיא כועסת מאוד. מילותיה של דודה מרגרט הדהדו בראשה: "אני אצטרך לשלוח אותך לפנימייה".

כשהשמש שקעה, רות הייתה כבר רחוקה מאוד מהבית ותהתה איפה היא הולכת לישון הלילה. אולי בכנסייה שמאחורי בית הקברות?

היא הלכה בין המצבות ונעצרה ליד צלב קטן בצבע לבן.

רות: " 'יוהנה קולינס, בת 9, הלכה להיות עם ישוע'. האם גם אני אהיה עם ישוע אם אמות היום?"

רות התגנבה אל תוך הכנסייה (רעש חריקת דלת) כשהיא שקועה במחשבות.

היא נשכבה על הספסל ונרדמה.

בבוקר הגיע לכנסייה רועה הקהילה ומצא שם את רות.

רועה קהילה: "בוקר טוב. מהכין הגעת?"

רות הרגישה שהיא יכולה לבטוח ברועה הקהילה וסיפרה לו איך ברחה מהבית.

אחרי כן היא נהנתה מארוחת בוקר נדיבה בביתו של מר' רוֹבִּינְגֶר בזמן שהוא טלפן לדודתה. רות הביטה מסביב וראתה תמונה תלויה על הקיר.

רועה קהילה: "את אוהבת את התמונה הזאת? זה ישוע, הרועה הטוב. הוא מושיט את ידו לשה שאבד. הוא רוצה להציל אותו. השה מזכיר לי אותך".

רות: "האם הוא ימצא גם אותי? והאם אלך למלכות השמיים כמו יוהנה קולינס?"

רועה קהילה: "כן. את רק צריכה לומר לו שאת רוצה להיות שלו. אני אתן לך במתנה את התמונה הזאת. וכעת עלייך לחזור הביתה. דודתך דואגת לשלומך".

בדרכה הביתה רות הוציאה את התמונה מכיסה. היא התפללה לאלוהים תוך כדי שהיא מביטה בתמונה.

רות: "אדון ישוע, אני השה שלא ציית לך ואבד. בבקשה סלח לי על כל חטאיי. אני רוצה להיות שלך ולהיות איתך בשמיים יום אחד. אמן".

ישוע עונה לתפילה כזאת מייד. רות הודתה לו על כך וקפצה משמחה.

דודה מרגרט חיכתה לה בכניסה לבית. הן התחבקו.

רות: "דודה מרגרט, אני מצטערת על הכול. בבקשה, אל תשלחי אותי לפנימייה. אני אתנהג יפה מעכשיו והלאה".

דודה מרגרט: "אני אוהבת אותך. אני אתן לך עוד הזדמנות".

רות באמת השתדלה מאוד לשפר את הגישה שלה. היא הקשיבה לקולו של הרועה הטוב כשדיבר בליבה ודרך הכתובים. היא דחתה את קול האנוכיות והגאווה ולא נתנה לו להתפרץ.

רות באמת השתנתה. במשך זמן מה הכול היה טוב, אבל אז...

מה שקרה אז תשמעו בפרק הבא.

דמויות: קריינית, רות, רועה קהילה, דודה מרגרט

© כל הזכויות שמורות ל - ynamreG FEC