041. מקום עבודה חלומי 1

היזהר, התה חם. (צליל של כפית מערבבת סוכר בתוך ספל)

הדסון כמעט שרף את לשונו. הייתה זאת שעת שתיית התה במשפחתו של הדסון שהתגוררה באנגליה.

לפני 051 שנה היה זה מנהג יומיומי באנגליה, והמשפחה נהנתה מההזדמנות לשבת יחד.

אבא תמיד היה מספר לילדיו על ארץ רחוקה, סין. והפעם פניו הפכו לרציניות.

אבא: "אני לא מבין את זה. מדוע אין יותר מבשרים שנוסעים לסין? מיליוני סינים טרם שמעו את הבשורה".

הדסון: "אבא, כשאני אהיה גדול, אני אסע לסין לבשר".

ההורים חייכו לדברי בנם בן ה-5. הוא חלה לעיתים קרובות. היה זה בלתי אפשרי שיהיה מבשר בגלל בעיותיו הבריאותיות. הדסון אפילו לא יכול היה ללכת לבית הספר, לכן אימו לימדה אותו בבית.

הוא היה תולעת ספרים.

הדסון: "אילו רק יכולתי לקרוא בלילה במיטה. אני לא יכול כי אימא תמיד מוציאה את המנורה מהחדר. אולי אמצא כמה בדלים של נרות משומשים".

באותו ערב, רגע לפני שהדסון אמר "לילה טוב" ועזב לחדרו, הוא מילא את הכיסים בבדלי נרות. אך לפתע, מישהו מהאורחים משך אותו אליו והושיב אותו על ברכיו. והאורח במקרה ישב ליד האח הבוער! הדסון התחמם וגם בדלי הנרות שבכיסיו. כמה דקות של ישיבה על ברכי האורח הרגישות לו כמו שעות ארוכות.

אימא: "הדסון, הגיע הזמן ללכת למיטה".

הדסון: "לילה טוב!"

זמן קצר לאחר מכן, אימו מצאה אותו בחדרו כשהוא מנסה לפתוח את הכיסים הדבוקים בשעווה.

הדסון הצטער שניסה להסתיר משהו מאימא. הוא לא יעשה זאת יותר.

לתולעת הספרים היה עוד תחביב: לעצבן את אחותו אָמֶלי.

אבל רוב הזמן הם היו בלתי נפרדים וצפו ביחד בחרקים ובציפורים.

כשמלאו להדסון 31 שנים, הוא התחיל בלימודי רוקחות. היו לו תוכניות נפלאות לעתיד.

אבל משהו קרה בחיים שלו ששינה את הכול. הוא קרא ספר שסיפר על ישוע שמת על הצלב וקם לתחייה בגלל אהבתו אל הדסון ולכל בני האדם.

הדסון: "אדון ישוע, תודה שאהבת אותי. אני רוצה להיות שייך לך ולעשות את מה שאתה אומר לי לעשות. אמן".

אחרי שהתפלל הוא שמע בתוך ליבו את קולו של ישוע שאומר לו לנסוע לסין כדי לבשר את בשורה.

להיות מבשר הייתה משאלתו הגדולה ביותר של הדסון כשהיה בן 5.

כשהגיע לגיל 71 הוא התחיל לחשוב על העתיד שלו.

תהליך ההכשרה שלו בטח יעודד אתכם.

בפרק הבא אספר לכם את ההמשך, לא כדאי לכם לפספס!

דמויות: קריינית, אבא, הדסון, אימא

© כל הזכויות שמורות ל - ynamreG FEC