67. שלושה שקרים בלילה אחד

כיפא: "לא נכון! אני לעולם לא אעשה כזה דבר".

כיפא אהב קצת להגזים בתגובות שלו, אבל אני מאמינה שהפעם הוא באמת התכוון לזה.

כיפא: "זה לא יכול לקרות לי".

האם אי פעם הייתה לכם מחשבה כזאת? כיפא היה כל כך בטוח בעצמו באותו הלילה כשהיה בדרך עם ישוע והתלמידים לגת שמנים. שררה חשכה ואור הירח היה מעומעם. ישוע עצר ודיבר אל התלמידים.

ישוע: "הלילה כולכם תתכחשו לי ותעזבו אותי".

כיפא: "לא יקום ולא יהיה! גם אם כולם יתכחשו לך, אני לעולם לא אתכחש!"

אבל ישוע מכיר את הלב של כל אחד ואחת מאיתנו.

ישוע: "שמעון כיפא, אני מכיר אותך. הלילה, לפני שיקרא התרנגול, אתה תתכחש לי שלוש פעמים".

כיפא: "אדון ישוע, אני לעולם לא אעשה כזה דבר. עדיף לי למות מלהתכחש לך".

התלמידים האחרים אמרו דברים דומים. אבל ישוע ידע יותר טוב מה יקרה.

כמה שעות מאוחר יותר, כשעצרו את ישוע והובילו אותו לביתו של הכוהן הגדול, תלמידיו נטשו אותו וברחו. גם כיפא פחד, אבל החליט לעקוב אחרי ישוע והחיילים מרחוק. הוא רצה לראות לאן ייקחו את ישוע.

כיפא: "לאן הם הולכים? לארמונו של הכוהן הגדול? איך אוכל להיכנס לשם? אני מקווה שלא ישימו לב אליי ולא יעצרו אותי גם".

כיפא נכנס אל חצר ביתו של הכוהן הגדול והתיישב ליד המדורה עם המשרתים. הוא היה בטוח שאף אחד לא ישים לב אליו.

נערה משרתת 1: "אתה נראה לי מוכר. הלא אתה אחד מתלמידיו של ישוע?"

כיפא: "מי? אני? מאיפה בא לך הרעיון הזה? אני לא יודע על מה את מדברת".

נערה משרתת 2: "ראו, זה אחד מתלמידיו של ישוע".

כיפא: "זה לא נכון, אני לא מכיר את האיש הזה".

משרת: "בטח שאתה מכיר, המבטא הגלילי שלך מסגיר אותך".

כיפא: "הפסיקו לדבר שטויות. אני אומר לכם שאני לא מכיר אתי ישוע". (קול קריאת התרנגול)

לפתע קרא התרנגול. כיפא נזכר בדבריו של ישוע. הוא הסתכל סביבו וראה שמובילים את ישוע החוצה. ישוע הביט בכיפא בצער.

כיפא אכזב את ישוע, וזה כאב לו מאוד. הוא יצא מהחצר ובכה בכי מר. האם הוא ידע שישוע עדיין אהב אותו למרות הכול?

דמויות: קריינית, ישוע, כיפא, נערה משרתת 1, נערה משרתת 2, משרת

© כל הזכויות שמורות ל - ynamreG FEC