361. סודו של היער ווילדן 1

רות כעסה על דודה מרגרט. בגלל שרות התנהגה לא יפה, היא קיבלה עונש ונאלצה ללכת לישון בלי לאכול ארוחת ערב.

פיליפ נכנס בשקט לחדרה.

פיליפ: "רות, זה בשבילך. החבאתי את זה בכיס".

רות (בפה מלא): "פיליפ, אני רוצה להיות ילדה טובה, למה זה לא מצליח לי?"

פיליפ: "אני לא יודע. אולי את צריכה להשתדל לא לכעוס כל כך הרבה ואז לא ייצאו מפיך דברים מכוערים. אנחנו צריכים להעריך את העובדה שדודה מרגרט נתנה לנו לגור כאן כי ההורים שלנו נסעו להודו לבשר".

רות נאנחה ושוב נגסה בכריך.

לפתע הם שמעו את צעדיה של דודה מרגרט.

פיליפ רץ אל חדרו ונשכב במיטה בלי להחליף את הבגדים לפיג'מה.

דודה מרגרט: "לילה טוב, פיליפ. לילה טוב, רות".

פיליפ: "לילה טוב, דודה מרגרט".

רות העמידה פנים שהיא ישנה.

למוחרת פיליפ החל בתכנון מה יעשה בחופשה.

פיליפ: "אנחנו נלך לגלות דברים חדשים ביער ווילדן. אולי נמצא ליד הנהר ציפורים דוגרות על ביציהן. אנחנו נבנה בקתה שתשמש מרכז לחקר תופעות הטבע".

רות התלהבה מהתוכנית.

שני הילדים רצו בשביל צר המוביל אל היער.

רות עצרה כדי להתבונן בעדר הכבשים של מר' טָאנֶר. כבשה קטנה התקרבה אליה וליקקה את כף ידה.

פיליפ: "קדימה, רות, אין לנו הרבה זמן".

הם מצאו מקום מתאים לבנות שם את הבקתה. רות אספה ענפים ופיליפ העמיד אותם וקשר אותם יחד. הם נהגו לבוא כל יום למקום המסתור שלהם.

יום אחד רות נאלצה להישאר בבית כדי לתלות את הכביסה. זה עיצבן אותה. מרוב כעס היא הפילה את הבגדים המכובסים לתוך הבוץ.

דודה מרגרט: "את לא יכולה להיות יותר זהירה? תגידי שאת מצטערת על מה שעשית".

רות: "אבל אני לא מצטערת! את אישה מעצבנת, דודה מרגרט".

דודה מרגרט: "רות, אני חושבת על זה כבר זמן מה. אני אצטרך לשלוח אותך לפנימייה".

רות: "אז אני אברח". (רעש דלת נטרקת)

רות עזבה את הבית בכעס. היא רצה מרחק גדול, אבל בלי כיוון. היא לא ידעה איפה היא נמצאת. אבל מילותיה של דודה מרגרט הדהדו בראשה.

(עם אפקט של הד ועם קול הולך ונעלם): אני אצטרך לשלוח אותך לפנימייה. אז אני אברח. אני אצטרך לשלוח אותך לפנימייה. אז אני אברח...

בפרק הבא תשמעו מה קרה לרות אחר כך.

דמויות: קריינית, פיליפ, רות, דודה מרגרט

© כל הזכויות שמורות ל - ynamreG FEC