251. העבר הלאה 2

לזה לא ציפו ארבעת המצורעים הרעבים כאשר התגנבו אל מחנה האויב.

מצורע 1: "האם אני רואה נכון? זה לא יכול להיות!"

מצורע 2: "אתה רואה נכון! המחנה ריק! האויבים הלכו!"

מצורע 1: "אולי זאת מלכודת".

אבל זאת לא הייתה מלכודת. הארמים שצרו על העיר שומרון במשך זמן רב וניסו להרעיב למוות את בני ישראל, פשוט נעלמו.

מי הרחיק אותם?

הכתוב מגלה לנו את הסוד: אלוהים גרם לכך שהארמים שמעו קול של צבא רב. בגלל שהם חשבו שבני ישראל התאחדו עם צבאות עמים אחרים, הם עזבו את כל מה שהיה להם ונסו על נפשם.

אלוהים השמיע רעש של צבא רב בשעת השקיעה, בדיוק כשהמצורעים הלכו כדי למסור את עצמם לאויב.

הם ציפו למוות אך קיבלו חיים במקום.

מצורע 1: "כמה אוכל! אני לא מאמין!"

מצורע 2: "איזה פרס! ראה, יש כאן בגדים, כסף וזהב".

הם אכלו ושתו לשובע והתהלכו במחנה.

מצורע 1: "אני מרגיש שזה לא בסדר מה שאנחנו עושים. אנחנו לא יכולים לחשוב רק על עצמנו. אנחנו חייבים לספר לתושבי העיר את הבשורות הטובות. אם נשמור את המידע לעצמנו, אחרים ימותו מרעב, ואנחנו נהיה אשמים במותם".

בהתחלה מלך ישראל חשב שהחדשות הטובות הן מזימה של האויב. אבל תושבי העיר נהרו ממנה לכיוון המחנה הארמי כדי להיווכח בעצמם שהשמועות אכן נכונות. המשרת שזלזל בדברי אלוהים נרמס למוות על ידי ההמון בשער העיר.

הכול קרה בדיוק כפי שאלוהים אמר שיקרה.

מישהו העביר הלאה את הבשורות הטובות. כל מי שהאמין, שרד. כמה טוב שיש אנשים שבוחרים לספר את הבשורות הטובות ולא שומרים את המידע לעצמם.

אני נזכרת במה שישוע אמר פעם: אני חי וגם אתם תחיו.

הוא רוצה לתת חיים לבני האדם. לא רק לשרוד זמנית, אלא לחיות לנצח.

רבים עדיין לא יודעים שזה אפשרי. ולכן אני רוצה להעביר הלאה את הבשורה על ישוע. האם גם אתם?

דמויות: קריינית, מצורע 1, מצורע 2

© כל הזכויות שמורות ל - ynamreG FEC