13. אש בחווה

אני רוצה להכיר לכם את יותם. הוא גר בקיבוץ בצפון. ליום הולדתו הוא קיבל במתנה אפרוח. יותם טיפל בו בעצמו עד שהאפרוח גדל והפך לתרנגולת. המוך הצהוב הפך לנוצות לבנות, ולכן יותם נתן לתרנגולת את השם לבנה. הוא בנה לה קן בחצר האחורית של הבית. בכל פעם שלבנה הטילה ביצה, היא הודיעה על כך לכולם בקולי קולות. (קרקור)

החיטה בשדה ליד הבית גבהה, ולבנה ברחה לשם לעיתים קרובות.

יותם: "אימא, מה קרה ללבנה? היא לא מטילה יותר ביצים ובורחת כל הזמן לשדה החיטה".

אימא: "חכה ותראה".

חייכה אימא. וכעבור כמה שבועות, יותם הבין מה קרה.

יותם: "אימא, אימא, הסתכלי!"

מהשדה יצאה התרנגולת לבנה ואחריה להקה שלמה של אפרוחים. יותם שמח מאוד.

אבל יום אחד התחוללה שריפה בשדה החיטה. השריפה הגיעה כמעט עד הבית.

יותם: "איפה לבנה? אולי קרה לה משהו?"

יותם לא רצה אפילו לדמיין מה יכול היה לקרות ללבנה וחיפש אותה בשדה השרוף. רגע מה זה? יותם זיהה את גווייתה השרופה של התרנגולת האהובה. הוא הרים אותה ומתחתיה מצא את האפרוחים המפוחדים מצטופפים יחדיו.

יותם: "איך זה יכול להיות?"

אימא: "בעלי החיים יודעים לזהות סכנה מתקרבת. כשהשדה עלה באש, האפרוחים חיפשו הגנה אצל אימא שלהם. התרנגולת הייתה יכולה לעוף, אבל האפרוחים לא היו יכולים. לבנה אהבה את התינוקות שלה, ולכן פרסה את כנפיה מעליהם ונתנה לאש לשרוף אותה במקום האפרוחים. היא הקריבה את עצמה כדי שהילדים שלה יחיו".

אבא: "מה שעשתה לבנה לאפרוחים שלה מזכיר לנו את אהבתו של ישוע אלינו. יותם, זכור שגם ישוע נתן את חייו מרצון כדי שלנו יהיו חיים".

דמויות: קריינית, יותם, אימא, אבא

© כל הזכויות שמורות ל - ynamreG FEC