901. מי הגנב

משפחת ג'ונסון התאספה לארוחת הצהריים סביב השולחן. ליסה ובן לא מזמן חזרו מבית הספר.

לכולם היה משהו לספר. אבל אימא משום מה נראתה רצינית מהרגיל. לפתע היא שאלה שאלה מביכה.

אימא: "מוזר, אתמול בבוקר היה לי יותר מ-05 שקלים בארנק. אבל היום, כשהוצאתי את הארנק מהתיק כדי לשלם במכולת, גיליתי שאין בו כסף. האם אחד מכם לקח בלי רשות? בן? ליסה?"

בן: "אימא, אנחנו לא גנבים".

ליסה: "כמובן שלא לקחנו את הכסף שלך".

אימא: "מוזר מאוד... אני באמת תוהה לאן נעלם הכסף?"

אחרי שפינו את השולחן, בן וליסה הלכו לחדריהם לעשות שיעורי בית. אבל המצפון של ליסה הציק לה. כי היא הייתה זאת שלקחה את הכסף מהארנק של אימא.

ליסה: "הלוואי ולא הייתי גונבת את הכסף הזה. אבל למה אימא לא נתנה לי יותר דמי כיס? האמת שלא באמת גנבתי את הכסף. אני רק הלוויתי. אחזיר לה את הכסף יום אחד".

אבל המחשבות האלה לא הרגיעו את מצפונה.

לאחרונה, בבית ספר של שבת בקהילה, המורה לימדה על כך שלגנוב זה חטא, ושכך מלמד דבר אלוהים. חטא הוא כמו חומה שמפרידה בינינו לבין אלוהים. ליסה הרגישה את החומה הזאת היטב. מאז שלקחה את הכסף, חומה דמיונית עמדה בינה לבין אימה. החומה הזאת עמדה גם בינה לבין ישוע.

ליסה לא יכלה עוד להמציא תירוצים. והעובדה שהיא גם שיקרה בארוחת הצהריים החמירה את המצב אף יותר. לא הייתה לה טיפת שמחה בלב באותו היום. היא לא יכלה לשמוח אפילו מהעגילים החדשים שקנתה בכסף שגנבה. כשליסה נכנסה למיטתה בלילה, היא התחילה לבכות.

אימא: "ליסה, מה קרה?"

ליסה: "אני גנבתי את הכסף מהארנק שלך. ועכשיו את בטח לא אוהבת אותי יותר".

אימא: "זו הייתה טעות מצידך לעשות את זה. אבל עשית את הדבר הנכון שאזרת אומץ וסיפרת לי על כך. אני סולחת לך. את תוכלי לשלם לי בחזרה מדמי הכיס שלך. האם את רוצה שגם ישוע יסלח לך?"

ליסה: "כן. אדון ישוע, אני מצטערת שגנבתי את הכסף. בבקשה, סלח לי. ותודה שאתה אוהב אותי".

עול גדול נפל מכתפיה של ליסה. היא הייתה יכולה לשמוח שוב. אבל הדבר הכי חשוב שהיא ידעה בליבה זה שאימא וישוע עדיין אוהבים אותה.

דמויות: קריינית, אימא, ליסה, בן

© כל הזכויות שמורות ל - ynamreG FEC