921. שבולה מדרום אפריקה

(קול הלמות פטיש)
אבא: "שָׁבּוֹלָה, עשית עבודה מצוינת".

שָׁבּוֹלָה: "אני מניח שאחרי זה יכאבו לי כל השרירים. אוי! הרגל שלי".

אבא: "אתה לא מסוגל יותר להחזיק את הפטיש בידיים. תנוח קצת ואחר כך תחזור ליישר את האדמה".

שָׁבּוֹלָה התיישב בצל. הוא שמע מרחוק צעקות של קוף. אביו עסק בבניית בקתות בג'ונגל בדרום אפריקה.

אבא: "חזור לעבודה, שָׁבּוֹלָה".

היה זה כיף לעזור לאבא, אבל שָׁבּוֹלָה אהב יותר ללכת לבית הספר.

בבוקר למוחרת, הוא הלך לבית הספר אחרי שאכל את פרוסת לחם התירס שלו מרוחה בחמאת בוטנים. הוא חיבב את ה-אוּמְפוּנְדיס שלו. ככה קוראים למורה בזימבבווה. כולם אהבו אותה. שיעור בכתבי הקודש היה השיעור האהוב על שָׁבּוֹלָה. הילד הקטן בעל שיער מקורזל הקשיב לשיעור בעניין רב.

מורה: "הכבשה הקטנה ברחה מהעדר והלכה לאיבוד. רועה הצאן עזב את כל העדר כדי ללכת ולחפש את הכבשה שאבדה. הוא מצא אותה בתוך השיחים. הוא הוציא את הקוצים מהצמר שלה ונשא אותה הביתה בזרועותיו. האדון ישוע הוא הרועה הטוב שלנו. הוא ירד מן השמיים אל הארץ כדי למצוא את האנשים שהלכו לאיבוד".

שָׁבּוֹלָה: "אוּמְפוּנְדיס, גם אני כבשה אבודה. האם ישוע מחפש גם אחריי?"

מורה: "כן, בוודאי, הוא מחפש אותך כי הוא אוהב אותך. תפנה אליו כשתרצה שהוא ימצא אותך".

יום אחד שָׁבּוֹלָה פספס את השיעור. הוא רצה לקום מהמיטה אבל היה לו חום והוא הרגיש חולשה.

אימא: "שָׁבּוֹלָה, יש לך חום גבוה. אני הולכת לקרוא לרופא המכשף".

שָׁבּוֹלָה (בקול חלש): "הוא לא יכול לעזור לי".

שָׁבּוֹלָה היה חולה מאוד ולא יכול היה ללכת. ביום ראשון המורה שלו באה לבקר אותו.

מורה: " שָׁבּוֹלָה, אתה חולה מאוד. אם תמות היום, האם אתה מוכן לזה?"

שָׁבּוֹלָה: "האדון ישוע הוא הרועה הטוב שלי. בקרוב הוא ייקח אותי לשמיים".

שָׁבּוֹלָה עצם את עיניו ולא פתח אותם שוב לעולם.

בלוויה שלו, אוּמְפוּנְדיס סיפרה את המשל על הרועה הטוב.

לפתע אביו של שָׁבּוֹלָה קרע על ברכיו והתפלל.

אבא: " 'אדון ישוע, עכשיו שָׁבּוֹלָה נמצא איתך. הוא בטח מרגיש מצוין. גם אני רוצה להיות שייך לך. סלח לי על חטאיי והיה הרועה הטוב שלי. אמן.' אוּמְפוּנְדיס, אני כבר לא עצוב כמו שהייתי, כי אני יודע שאפגוש יום אחד את שָׁבּוֹלָה במלכות השמיים".

דמויות: קריינית, אבא, אימא, שבולה, המורה

© כל הזכויות שמורות ל - ynamreG FEC