69. הוריי נפרדו

ילדה: "זה היה משחק מותח, כמעט ניצחנו אתכם!"

ילד: "כמעט זה לא נחשב! כולם יודעים מי יותר חזק בטריוויה!"

ילדה: "די להשתחצן!"

אחרי מפגש קבוצת הנוער, ובדרכם החוצה, הילדים עוד התווכחו בהתלהבות על תוצאות המשחק. אבל לא סופי.

קריינית: "סופי, מה קרה? את מתנהגת קצת שונה מבדרך כלל. את מרגישה בסדר?"

סופי: "לא. אבא שלי עזב את הבית ולא אכפת לו ממני ומאחותי. אימא אמרה שאולי יש לו חברה. הוא כנראה אוהב אותה יותר מאיתנו".

קריינית: "אני מצטערת מאוד לשמוע. זאת ודאי הרגשה קשה מאוד. אני יכולה להבין את תחושת העצב העמוק שמגיעה כשההורים נפרדים".

סופי: "הכול כל כך אפור מאז שהוא עזב אותנו".

קריינית: "את מרגישה שנטשו אותך?"

סופי: "אני שונאת אותה. היא גנבה לי את אבא שלי. את חושבת שהוא אי פעם יחזור אלינו? האם ישוע יכול לתקן את הכול?"

קריינית: "אני בטוחה שהוא יכול, סופי. הוא רוצה שכל המשפחות יהיו שלמות. הוא לא אוהב לראות זוגות נפרדים. אבל יש בעיה".

ספי: "מה הבעיה?"

קריינית: "אנשים הם הבעיה. הם לא מוכנים לעשות את מה שאלוהים רוצה שיעשו. הם מעדיפים לעשות את רצונם ולהתגרש. לצערי, הילדים סובלים מאוד כשההורים שלהם מתגרשים. זה משאיר פצע עמוק".

סופי: "הייתי רוצה שאבא שלי ישוב, ושהכול יחזור להיות כמו שהיה".

קריינית: "אני אתפלל שכך יקרה, אני יודעת שגם ישוע רוצה בכך. אבל גם אם הדברים לא יסתדרו כפי שאת מייחלת, דעי שאלוהים יכול לרפא פצעים, סופי. והריפוי לוקח זמן. לפעמים הפצעים נפתחים וכואבים שוב".

סופי: "אני מתחילה לבכות בכל פעם שאני חושבת על אבא שלי".

קריינית: "אני מבינה. אני רוצה לתת לך סימנייה עם פסוק מהכתובים שיכול לנחם אותך. קראי אותו בקול רם".

סופי: "אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי, וַיהוָה יַאַסְפֵנִי", תהילים כז, פסוק 01.

קריינית: "אנשים מאכזבים אותנו ועוזבים אותנו, אבל ישוע לעולם לא יעשה זאת. את יכול לבכות ולשפוך את ליבך לפניו. הוא תמיד נמצא קרוב אלייך. זכרי בכל עת את הפסוק הזה".

סופי: "תודה, האם אוכל לדבר איתך מתישהו שוב על הנושא הזה?"

קריינית: "כמובן, אני תמיד פנויה לדבר איתך".

סופי: "תודה, אני צריכה ללכת עכשיו, להתראות".

קריינית: "בסדר גמור, נדבר אחר כך".

דמויות: קריינית, ילד, ילדה, סופי

© כל הזכויות שמורות ל - ynamreG FEC